גזר דין בתיק ת"פ 2137/06

נאשמים 2 ו-3

1.         ביום 17.10.06 הורשע נאשם 3 בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"). ביום 30.10.06 הורשע נאשם 2 באותה עבירה, וביום 20.11.06 הורשע נאשם 1 בעבירות של תקיפת עובד ציבור, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרעה לעובד ציבור - לפי סעיפים 381(ב), 332(2) ו-288א(1) לחוק; כולם - על יסוד הודאתם בעובדות כתבי האישום המתוקנים שהוגשו בעניינם. יצוין, כי הודאות הנאשמים נתקבלו בשלבים שונים במשפט: נאשם 3 - עובר לשמיעת הראיות; נאשם 2 - במהלך שמיעת ראיות המאשימה (לאחר שמיעת מספר עדים); ונאשם 1 - עובר לסיום שמיעת ראיות המאשימה (ולאחר שמיעת מספר עדים נוספים). עוד יוטעם, כי נוכח בקשת שירות המבחן לדחות הגשת התסקיר בעניינו של נאשם 1 לחודש ינואר, נדחה הדיון (ביחס לנאשם זה) ליום 16.1.07, שעה שבהקשר הנדון הושג הסדר טיעון בין הצדדים, בגדרו נקבע כי באת-כוח המאשימה תעתור להשתת עונש של 18 חודשי מאסר בפועל (כולל הפעלת מאסר על-תנאי של 3 חודשים), בעוד שבא-כוח נאשם 1 יעתור להשתת עונש של 12 חודשי מאסר בפועל (כולל הפעלת מאסר על-תנאי כאמור). גזירת הדין דהיום תתייחס אפוא לנאשמים 2 ו-3 בלבד. יחד-עם-זאת, לשם קבלת תמונת מצב שלמה ביחס לפרשה יתוארו אף העובדות הכרוכות במעשיו של נאשם 1 בגדרה. יודגש, כי נאשם 1 הוא אביהם של נאשמים 2 ו-3.

2.         עובדות כתבי האישום המתוקנים בעניינם של נאשמים 2 ו-3 מורות כי ביום 5.8.06, סמוך לשעה 21:15, נהג נאשם 1 רכב מסוג "סיטרואן ברלינגו" (מ.ר. 6004617), כשהוא עובר במחסום ג'בע לכיוון ישראל. חיילי המחסום קיבלו התראה מוקדמת שרכב מסוג זה אמור לעבור במקום, בעודו חשוד בהובלת ביצים מתוצרת השטחים - בניגוד לחוק. הרכב חלף על-פני המחסום ובהמשך זוהה על-ידי כוח של צה"ל בצומת עציונה, שם הטה נאשם 1 את רכבו לעבר קצין צה"ל וגרם למעידתו, ובתגובה (במחשבה כי המדובר באירוע חבלני) - ירה האחרון לעבר צמיגי רכבו של הנאשם והסב לאחד מהם תקר. בסופו של יום, התנהל מרדף אחר הרכב במהלכו הזעיק נאשם 1 באמצעות טלפון סלולארי את נאשמים 2 ו-3 (הללו כאמור - בניו) על מנת שיסייעו לו להימלט מהחיילים. כך הגיעו הנאשמים 2 ו-3 לכביש 375, עת נאשם 2 נהג ברכב מסוג "סובארו אימפרזה" (מ.ר. 1556323), ונאשם 3 - ברכב מסוג "סובארו ג'אסטי" (מ.ר. 2652689). הנאשמים 2 ו-3 עקפו את אחד הרכבים בו נסעו החיילים שדלקו אחר נאשם 1 ואף חצו קו הפרדה לבן, תוך שניסו להפריד בין הרכבים הצבאיים שנטלו חלק במרדף לבין הרכב בו נסע נאשם 1. בעשותם כן ניסו נאשמים 2 ו-3 למנוע את מעצרו של נאשם 1, בעודם מסכנים בטיחותם של העוברים בדרך. זאת ועוד, נאשמים 2 ו-3 חסמו בנהיגתם את נתיב נסיעתם של הרכבים הצבאיים, ניסו לגרום להם לסטות מנתיבם לתעלות שבצד הכביש, בלמו בפתאומיות את כלי הרכב בהם נהגו בכוונה להאט את מהירות נסיעתם (של הרכבים הצבאיים), עברו בחדות בין נתיבי הנסיעה (כולל הנגדי) במטרה למנוע כל אפשרות לעקפם, והכל - חרף הפעלת סירנות ומערכות כריזה על ידי הרכבים הצבאיים. בשלב מסוים הצליחו כוחות הביטחון לחסום דרכו של נאשם 2 ועצרוהו, אלא שנאשם 3 המשיך בנהיגה פרועה ומסוכנת תוך מעבר בין נתיבי הנסיעה וסטייה לכיוון הנגדי. בסופו של דבר עצר רכבו של נאשם 1 בשל תקר בגלגל (שראשיתו עוד בתחילת המרדף, שעה שקצין צה"ל ירה בנשקו האישי לעבר גלגלי רכבו של נאשם 1 - זאת בנסיבות שיפורטו בגזר דינו של נאשם 1), ומשכך, עצר אף נאשם 3 את רכבו. כך תם המרדף באופן סופי בסמוך למושב צפרירים.

3.         בגדרי שלב הראיות לעונש הגישה באת-כוח המאשימה רישום פלילי ותעבורתי ביחס לשני הנאשמים (ת/4 - בעניין נאשם 2; ת/5 - בעניין נאשם 3). מטעם הנאשמים העידו שלושה - מר עודד גבאי, מר אביגדור דוד ומר אלון קרייאף. מר עודד גבאי הנו מנהל סניף "אגד" בבית שמש מזה כשנתיים ומעסיקו הישיר של נאשם 2, אותו הוא מכיר כשש שנים במסגרת העבודה. הלה התרשם מנאשם 2 באופן חיובי, נאשם 2 נהג להתייצב לעבודה בזמן ובלבוש הולם, וכל עת שנזקק לשירותיו נענה בחיוב. נאשם 2 תפקד בעבודתו ללא תקלות או תלונות וכולם אהבוהו. מעבר לכך, נאשם 2 קיבל קביעות ב"אגד", עובדה המדברת בעד עצמה. מר אביגדור דוד, תושב מושב זכריה ודודם של הנאשמים, הנו קבלן בניה העובד בכל רחבי הארץ. אמו חולה סיעודית והנאשמים מטפלים בה מדי יום, ומנקודת מבטו הללו כלל אינם עבריינים. המדובר בנאשמים שהנם למעשה "ילדים טובים", שמעולם לא עשו רע. נאשם 2 מצוי אצלו במעצר בית, ונאשם 3 עובד בחווה החקלאית שבמושב. בקשתו היא כי בית המשפט יתחשב בנאשמים ובמשפחה כולה, כל שכן לאור מחלת אמם וחוסר יכולתה לתפקד. מר אלון קרייאף משמש כקצין בטחון מזה תשע שנים ונאשם 3 נשוי לאחותו כשלוש שנים. אודות נאשם 3 היה לו רק דברים חיוביים לומר - בחור אחראי שעבד עמו כמאבטח, שמאז נישא לאחותו התרשם הימנו רק לטובה. נאשם 3 אהוד על כל בני משפחתו, עובד למחייתו בשיווק, ומקיץ מדי יום לעבודתו בשלוש לפנות בוקר. לסברתו, המדובר במעידה חד-פעמית, ולפיכך יש להתבונן בפן החיובי המשמעותי והדומיננטי שבנאשם 3. אהבתו לנאשם 3 מבססת תקוותו כי הלה יקים משפחה ויתקדם בחייו. אלו הן אפוא הנסיבות ליתן לנאשם 3 הזדמנות נוספת לשוב לדרך הישר.

4.         באת-כוח המאשימה עתרה להשתת מאסר בפועל, מאסר על-תנאי, קנס ופסילת רישיון נהיגה לתקופה שתיקבע על-ידי בית המשפט. חרף עדויות האופי שנשמעו בעניינם של הנאשמים סבורה באת כוח המאשימה כי מעשיהם מבטאים תופעה מסוכנת מעין כמותה אותה יש לבער ככל שניתן. לצורך כך הפנתה את בית המשפט לפסיקה בלתי רלבנטית מבחינת הענישה החמורה שהושתה בגדרה, אך שיש בה כדי להטעים את הסיכון המשמעותי הכרוך בעבירות דנן. לפיכך, כל מי שעושה שימוש ברכבו כאילו היה נשק - ישא בענישה מחמירה. עוד הוסיפה והדגישה, כי הנאשמים - שניהם בעלי עבר פלילי רלבנטי - לא נקלעו לפרשה בעל-כורחם כי אם מרצונם החופשי, שעה שחבירתם לנהיגה פרועה בצוותא נועדה לסכל את פעילותם התקינה של כוחות הביטחון ואף סיכנה חיי אדם. לא-זו-אף-זו, נאשם 2, ששימש בעברו כמפקד במג"ב והיה אמון על אכיפת החוק, מנע זאת הפעם באופן פעיל, וגם נאשם 1 תרם כאמור חלקו לפרשה. באשר להמלצת שירות המבחן גורסת באת-כוח המאשימה, כי זו אינה מחייבת את בית המשפט באופן כללי, והגם שהנאשמים הועסקו כנהגים עובר למעצרם, האינטרס הציבורי במקרה זה מכוון להרחקתם מהכביש. בנסיבות אלו, ענישה מרתיעה מתחייבת ומתבקשת. לגבי עמדתה האמורה של המאשימה באשר לעונש שתעתור להשית על נאשם 1 כאינדיקציה מחייבת לשלב דנן, טענה באת-כוח המאשימה כי זו נבעה מגילו המתקדם וממצבו הרפואי. משכך, חרף היות נאשם 1 העבריין העיקרי בתיק זה, ועוד - בעל עבר פלילי עשיר (שכולל מאסר על-תנאי חב הפעלה של שלושה חודשים), יש להשית על נאשמים 2 ו-3 ענישה מופחתת אך במעט מזו לה הסכימה בעניינו. 

5.         בא-כוח הנאשמים עתר לאימוץ המלצות שירות המבחן בעניינם של הנאשמים. לדידו, המדובר בנאשמים נורמטיביים שנקלעו לסיטואציה בה נודע להם במפגיע כי אביהם נתון למצוקה קיומית, ומשכך, אצה דרכם לסייע בידו ככל יכולתם. לכן, התבוננות בפרשה בפרופורציה הראויה תומכת בממצאי שירות המבחן ובהמלצתו. ודוק, נסיבות חייהם של הנאשמים מאפשרות השתת ענישה מקלה בעלת אופק שיקומי, אם בצורת של"צ או עבודות שירות. מעבר לכך, החרטה שהביעו הנאשמים על מעשיהם אף היא משתלבת בהרמוניה עם רוח הדברים דלעיל. זאת ועוד, לנאשם 2 מקום עבודה מסודר, כאמור - "אגד", ונאשם 3 נשוי ואב לילדים, אף הוא עבד כדבר שבשגרה עד פרוץ הפרשה. ועוד, הנאשמים הודו במיוחס להם וחסכו זמן שיפוטי יקר, והגם שפסיקת בית המשפט העליון בעבירות דנן הנה לרוב מחמירה, הרי שבמקרה זה נתהוו הנסיבות המיוחדות המצדיקות הקלה בעונשם. לכן ביקש בא-כוח הנאשמים כי בית המשפט יתחשב בנסיבותיהם של הנאשמים ויגזור את הדין בהתאם.

6.         הנאשמים ביקשו לממש זכותם לומר את המילה האחרונה במשפט. נאשם 2 הוסיף על דברי בא-כוחו תוך הבעת צער וחרטה על מעשיו. לדידו, פעל ללא שיקול דעת, באופן אינסטינקטיבי, כמי שאך הודיעו לו שאביו (נאשם 1) נתון לסכנת חיים. מעבר לזאת, מדובר במעידה חד-פעמית, והתחשבות בית המשפט בנסיבותיו תהא אפוא מוצדקת ובמקומה. נאשם 3 הצהיר כי הפרשה המיטה הרס על משפחתו, ובלבו צער עמוק על מעשיו. מאז אירעה הפרשה, נאשם 3 ורעייתו נצרכים לבקש סיוע כספי מהוריו, שכן אין ביכולתם לספק את צרכי בתם. בנוסף ציין, כי את ביתו הקים במאמץ ניכר תוך שעבד במקביל בשני מקומות שונים.

7.         תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 2 משכילנו, כי הלה בן 31, בן בכור למשפחה בת חמש נפשות, בוגר 12 שנות לימוד במגמת מכונאות רכב, סיים שירות צבאי מלא כמפקד במשמר הגבול, רווק, ודר במושב צפרירים. עובר למעצרו עבד נאשם 2 כנהג "אגד" וכיום נתון בבית דודיו וסבתו בתנאים מגבילים, תוך שעובד בעסק המשפחתי בתחום של עבודות עפר וחקלאות. שירות המבחן התרשם כי נאשם 2 הנו בחור מופנם ובעל מערכת ערכים נורמטיבית בבסיסה, שמבנה אישיותו ומרקם משפחתי טעון ניצבים ברקע להסתבכותו בפרשה. המלצת שירות המבחן היא שיוטל עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב של 350 שעות. יצוין, כי ענישה המגולמת בעבודות שירות נשקלה על-ידי שירות המבחן, אך נפסלה מחמת הסיכון הכרוך בכך באשר לעתידו של נאשם 2 כנהג "אגד".

תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 3 מורה, כי הלה בן 28, בוגר 12 שנות לימוד בבית ספר מקצועי במגמת נגרות, סיים שירות צבאי מלא כנהג, נשוי ואב לילדה. טרם מעצרו דרה משפחתו במשק של הוריו במושב צפרירים, וכיום נמצא נאשם 3 במעצר בית מלא בבית הוריה של רעייתו. טרם נעצר עבד נאשם 3 כנהג בקו חלוקת מזון למסעדות. שירות המבחן סבור, כי לנאשם 3 רקע משפחתי מורכב, וכי הלה חש כעס ובושה על שהביא עצמו למצב דהיום. המצוקה הכלכלית לה נתון נאשם זה רק מחריפה את תחושתו הקשה, בהעדר יכולתו לפרנס את משפחתו בכבוד. עם זאת, משפחתו מסבה לו נחת ואף מסייעת בעמידתו אל מול הקשיים שלפניו. לסיכום, המלצת שירות המבחן היא שיוטל על נאשם 3 מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות.

8.         סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה מגבש עבירה חמורה ביותר אותה יש להוקיע בראש חוצות באופן ברור ומפורש. למצער רבבות בני אדם נעים בדרכים מדי יום, מקום בו אין איש מצפה להפרעה מכוונת אלא למרב, וחלילה - לתאונה. הפיכת מרחב התנועה הציבורי המוסדר לזירת פשע - בה יפעל אדם ללא כל ריסון או מגבלה חוקית או מוסרית - לא רק שאינה מתקבלת על הדעת, אלא שאין לאפשרה מכל וכל, עוד מראשיתה וחבלי לידתה. חיי אדם שמוטלים על כף המאזניים, בצורת קורבנות בנפש ובגוף - בפועל ובכוח, תלויים בנחישותם של בתי המשפט לגזור את דינם של הללו שהפרו את הסטאטוס-קוו, אודותיו אין עוררין, בחומרה המתבקשת בנסיבות העניין. ודוק, האינטרס הציבורי זועק כאן לשמיים וטוען לזכות הבכורה מבין שיקולי הענישה.

סעיף 332(2) לחוק, שעניינו - "סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה", קובע כי - "העושה אחת מאלה, בכוונה לפגוע בנוסע נתיב תחבורה או כלי תחבורה או לסכן את בטיחותו, דינו - מאסר עשרים שנים", ובמקרה דנן "מטפל בנתיב תחבורה או כלי תחבורה, או בכל דבר שעליהם או בקרבתם, בדרך שיש בה כדי לפגוע בשימוש החפשי והבטוח של נתיב התחבורה או כלי התחבורה או בבטיחותו של נוסע כאמור או כדי לסכן את השימוש או הבטיחות האמורים". אין חולק, כי לפנינו עבירה מן החמורות שבקודקס הפלילי, שהעונש הנקוב בצדה ניצב במדרג גבוה ביותר.

יחד-עם-זאת, איני מוצא לנכון למצות הדין עם הנאשמים עד תום ובחומרה יתירה, זאת  נוכח שני שיקולים עיקריים: האחד - עמדתה העונשית של המאשימה ביחס לנאשם 1 - הוא העבריין העיקרי בתיק - משליכה במישרין על מסגרת הענישה שתחול על נאשמים 2 ו-3. ודוק, נאשם 1 הוא שהוביל את מטען הביצים בנסיבות דלעיל, ובכך גרם להתהוות הפרשה מלכתחילה; הוא גם שהזעיק את נאשמים 2 ו-3 על-מנת שייסעו לו להימלט מרודפיו, מבלי שהללו כלל היו מודעים לאותן הנסיבות (אלא רק להיות אביהם נתון תחת אש); הוא שהטה את רכבו לעבר קצין צה"ל וגרם למעידתו; הוא שהתעלם מהוראות כוחות הביטחון באופן שיטתי ומתמשך, והוא שאף נהג ברכבו בפרעות ותוך סיכון אחרים מתחילת הפרשה ועד תומה, כל שכן בהתחשב בתקר שנגרם לגלגל רכבו והמשך נסיעתו המהירה חרף הסיכון המוגבר הכרוך בכך; השני - נוגע בממד השיקומי אותו יש להביא בחשבון טרם גזירת הדין, התופס נפח משמעותי בתיק זה. תסקירי שירות המבחן מעגנים מסקנה זו ביתר שאת, ועל אף שמסקנותיהם מרחיקות לכת ביחס לחומרת העבירות דנן, הרי שעדיין נפקות של ממש להם במסגרת שיקולי הענישה. נדמה, אפוא, כי אין הנאשמים מתפקדים בעולמנו על תקן עבריינים מועדים, כי אם כמי שמבקשים לנהל אורח חיים נורמטיבי, זאת חרף קשיים ומצוקות. דברי הנאשמים עצמם עובר לחתימת המשפט, ועדי האופי שנשמעו מוסיפים נדבך לכנות חרטתם וכוונתם המוצהרת לשוב לדרך הישר. לא ניתן היה שלא לשים לב לאהבה העזה לה זוכים הנאשמים מקרוביהם ומכריהם, המבקשים את שלומם וטובתם. קיומה של סביבה תומכת ואוהדת וודאי שתתרום חלקה למאמצי השיקום של הנאשמים שעוד צפויים לבוא.

אכן, עת הגיעו נאשמים 2 ו-3 ברכבם לזירה וזיהו את נאשם 1 נתון למרדף על ידי כוחות הביטחון, ידעו גם ידעו כי אין המדובר בתקרית מן הסוג המצדיק התערבותם. כל אזרח שומר חוק אמור להניח כנקודת מוצא, כי כוחות הביטחון אינם פועלים בשרירות הלב והדעת, ולכן - משזוהה כי הם מנהלי המרדף ולא מחבלים או אזרחים (שאז אינסטינקט עשוי להוליך מעשה ולא מחשבה), שומה היה על נאשמים 2 ו-3 לחדול ממעשיהם לאלתר. דא עקא, שתסקירי שירות המבחן בעניינם של נאשמים 2 ו-3 שופכים אור על סוגיה זו מבחינת המניע למעשיהם, ובכל אופן - זעקתו של נאשם 1 לעזרה שכוונה ליוצאי חלציו ממילא מחלחלת למעמקי הנפש ומניעה לפעולה. השימוש המניפולטיבי של נאשם 1 בבניו - נאשמים 2 ו-3 - שעה שסיכן שלומם וביטחונם עת הזעיקם על-מנת שיסייעו בידו לחמוק מכוחות הביטחון, ראוי לכל גינוי ומקהה אך במשהו את חומרת מעשיהם.

לא נסתר מעיני עברם הפלילי והתעבורתי של הנאשמים, שיש בו כדי להעיב על טוהר כוונותיהם לשקם עצמם. ברם, לאחר שהפכתי ושקלתי בדבר לא מצאתי באותו עבר פלילי משום מניעה ממשית ומחסום בל יעבור לאמונתי כי שיקומם של הנאשמים שלפני אינו מסתכם ברעיון בעלמא, כי אם ידיים לו וגם רגליים. כאן המקום לציין, כי נסיבות תיק זה הנן חריגות באופיין ואיני יכול שלא להתחשב בהן. מנגד, חומרת העבירות שבוצעו אינה מאפשרת לסגת אל מתחת לקו ענישה מינימאלי.

טרם חתימת גזירת הדין יודגש, כי חלקו של נאשם 2 בפרשה שונה מזה של נאשם 3. אמנם, בתחילה היו הנאשמים  שותפים לנהיגה פרועה ומשולחת כל רסן במידה שווה (ככל שניתן לאבחן זאת), אך בהמשך היה זה נאשם 3 שהמשיך בנהיגתו הפרועה, בעוד שנאשם 2 כבר נעצר על-ידי כוחות הביטחון. הסיכון המוגבר שהסב נאשם 3 לחיי אדם יתבטא בענישה המוגברת שתושת עליו.   

9.         לאור המקובץ לעיל הנני משית בזאת על הנאשמים את העונשים שלהלן:

נאשם 2:

א.         8 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו בתיק זה (מיום 5.8.06 ועד ליום
13.8.06).